לניתוח החלפת מפרק הירך מספר גישות ניתוחיות – לכול אחת מהן יתרונות וחסרונות. אין גישה אחת המתאימה באופן אופטימאלי לכולם. הגישה הניתוחית נקבעת על פי האנטומיה של המטופל הספציפי, ניתוחים קודמים, ומיומנות המנתח.
הגישה האחורית הינה הגישה הרחבה והשכיחה ביותר- זו גישה שאינה עוברת דרך שרירי ההליכה החשובים ומאפשרת שליטה מקסימאלית על האגן ועצם הירך בניתוח. חסרונה העיקרי שהינה קרובה לעצב העיקרי בירך ושיעורי הפריקות של המפרק אחרי הניתוח מעט גבוהים בה בהשוואה לגישות אחרות. גישה זו הינה האידיאלית למקרים מסובכים או לניתוחים חוזרים. וכן, כל סיבוך אשר יכול להתרחש בזמן הניתוח יטופל באופן אופטימאלי בגישה זו.
גישה קדמית ישירה גישה זו אינה חדשה אולם צברה פופולאריות רבה בעשור האחרון.
יתרון הגישה הקדמית – החלמת המטופל בתקופה המידית והקצרה לאחר הניתוח קלה יותר, ובכך ניידותו הראשונית טובה יותר.
בגישה זו המטופל מושכב בתנוחה המאפשר שיקוף וצילומי רנטגן אידיאלים בזמן הניתוח, ובכך מודאים כי מנח המשתלים בדיוק במקומם ולפי התכון המקדים. בשיטה זו השליטה על אורך הרגלים הינו מיטבית בזמן הניתוח.
חסרונותיה העיקרים- קושי בהרחבה משמעותית של הניתוח במקרה וישנה התמודדות עם סיבוכים תוך ניתוחיים. בנוסף, חלק מהמטופלים סובלים מנימול תחושתי בקדמת הירך לאחר ניתוחים בגישה הקדמית.
גישה לטראלית קדמית גישה זו עוברת דרך שרירי ההליכה וזה חסרונה העיקרי. יתרונה העיקרי שיצבות המפרק לאחר הניתוח טובה משאר הגישות האחרות.
לסיכום: בסיום השיקום, ניתוח להחלפת מפרק הירך אמור לאפשר תפקוד מלא ללא כאבים, ועל המשתל לשרוד עשרות שנים ללא צורך בניתוח חוזר. הגישות השונות אינן משנות את שני מרכיבים אלו, ולכן אינן הדבר העיקרי בניתוח להחלפת המפרק.
תאום ציפיות – הגורם המשמעותי לשביעות הרצון מהניתוח
כאשר האבחנה מדויקת, ההגבלה מהתהליך השחיקתי משמעותית, וכאשר המטופל שלם בהחלטתו ועבר הסבר מפורט לתהליך הניתוח, (הכאבים אחריו, משמעות השיקום וקיבועי הזמן הנדרשים לחזור לתפקוד), כאשר הצפיות מהניתוח הותאמו מראש ותהליך ההחלמה ברור, פוחתים מצבי אי שביעות הרצון והחרדה בשלבים השונים.
